גילוי האוצר. אלון ראכלין, אלון עמית ועמית הראלי

מדור ארכאולוגים 

שלום לכולם, כאן אפי הארכאולוג.

היום ניקח אתכם לגן הלאומי קומראן, אך לפני כן אנחנו נספר לכם משהו. לפני כמה עשרות שנים, ב - 1946, איש בדואי אחד יצא לחפש עז תועה אך הוא מצא אוצר. באוצר היו 929 כתבי יד. מאז כבר עברו שישים שנה ואף אחד לא הצליח למצוא שם הוכחה שהיה שם משהו אך עכשיו הצלחנו. חברי ואני ישר יצאנו לשם, לראות מה יש שם וכשמצאנו היינו בהלם. באזור יש חפצים נדירים ומגילות מבית המקדש השני. הנוף יפיפה ואפשר להגיע עם רכב בדרך עצמאית. 

קישורים חיצוניים: 

גן לאומי קומראן

עינות צוקים

החוקרים שמצאו את המערה ה-12: "היינו בהלם"

העם צריך מנהיג. אלון ראכלין ואלון עמית

 

אנחנו גאים להציג - יש מנהיג

אחרי הרבה זמן, דוד סוף סוף התעשת וחזר להיות המלך שכולנו צריכים. לפני שבועות אנשים יצאו לרחובות בקריאות: "זה מאוד מפחיד בגלל שזה לא דוד" ו- "זה לא קרה תמיד אבל עם ישראל לא אמיד." בית המלוכה קראה לדוד והוא הבין מה הם צרכים.

דוד לקח את שנים עשר השבטים וחיבר אותם ביחד. הוא לקח את כולם ושכנע אותם שכולנו אותו דבר, שכולנו עם. בהתחלה, העם פחד, דאג, חשש, אבל, דוד הראה להם שאנחנו לא שנים עשר שבטים שחולקים את אותה חלקת אדמה, אנחנו יותר מזה, אנחנו אחים אחד של השני, אנחנו דואגים אחד לשני, אנחנו תומכים אחד בשני.

"ביחד אנחנו יכולים לעשות את זה." אמר דוד ועשרות אלפי קריאות עידוד הגיעו יחד עם דוד.

עם אחד ושיר אחד

שמואל ב פרק יט. אלון ראכלין ואלון עמית

עם בצרה

דוד בוכה, אבשלום מת ועם מבולבל. כך המצב נראה כרגע בארץ כנען. אחרי ניסיון המרד בדוד, העם לא מבין מה העניינים כאן, אנחנו צריכים עזרה ועכשיו. 

שלחנו את כתבתנו לשטח לראיין אנשים והיא גילתה עם מפוצל לחלוטין. הנה הראיון שהיא ארחה עם כמה תושבים מהארץ.

שאלת הכתבת: "מה עבר אליכם בשבועות האחרונים?"

יוסף ממושב במרכז: "היה נורא, אנחנו לא יודעים מה קורה כאן, יש מלך, אין מלך, מה קורה?"

אמנון מהדרום: "אני לא מבין, המלך בוכה ואף אחד כאן לא בריכוז, אם אני הייתי אחד מהצבאות שתוקפות אותנו כבר מזמן הייתי פותח במלחמה."

גבריאל מהצפון: "אנחנו כבר שבועיים במצוקה כלכלית, הילדים מפחדים ואנחנו לא בטוחים שיהיה בסדר."

שאלת הכתבת: "מה אתם חושבים שצריך לעשות כדי לסדר את העניין הזה?"

יוסף ממושב במרכז: "אני חושב שצריך מחליף, אם רואים שלא הולך, עושים משהו, מחליפים משהו שלא עובד."

אמנון מהדרום: "דוד צריך עזרה, משהו שיעודד אותו, שיעבור את המשבר הזה. תקשיבו הבית שלי מלא נזקים, ביקשתי מהממשל שיבואו לעזור לי, אף אחד לא בא."

גבריאל מהצפון: "דוד צריך להבין שיש פה עם שצריך אותו, אז שיטפס על עצמו ויחזור למלוך."

כתבתנו חזרה מהמסע וסיפרה לנו שהעם מפוצל, הוא מבולבל ומפוחד, דוד צריך לעזור לנו, ועכשיו.

שיח בין מרגלים. אלון ראכלין ואלון עמית

שיחת המרגלים

סוכן: "סוכן 35 סי כאן לשרותך אדוני."

דוד: "שמעתי שמועות בגדוד של שאתה מומחה לענייני אסטרטגיה."

סוכן: "שמעתה נכון אדוני, מה מקרה החירום?"

דוד:"איום מלחמה. כדי שנהיה מוכנים אנחנו צריכים אסטרטגיה."

סוכן: "אני לא יודע, מה הוא הצבא שעומד מולנו?" 

דוד: "לא גדול, זהו בני. יש לו צבא קטן אך חזק."

סוכן: "זה אומר שצריך שנלכוד אותו." 

דוד: "זה נכון, אבל גם לנו אין צבא גדול." 

סוכן: "בסדר, אנחנו נצטרך לטמון להם מלכודת."

דוד: "מה זאת אומרת?"

סוכן: "אנחנו צריכים להכריז על מלחמה אבל עוד לפני זה לחטוף להם כמה חיילים מהצבא."

דוד: "ומה אחר כך?"

סוכן: "הם יבינו שאנחנו מגיעים למקום הקרב עם חלק קטן מהצבא ואז הם יחשבו שנבוא להם מאחורה אבל בעצם נבוא להם מהצדדים ואז כשהם יברחו נתקוף אותם מאחורה עם גדוד קטן."

דוד: "זה טוב, אני אוהב את זה."

סוכן: "אבל קודם צריך לחטוף כמה חיילים."

דוד: "זו המשימה הקלה מבניהם."

סוכן: "אני לא בטוח."

דוד: "לא חשוב, העיקר שיש לנו רעיון טוב."

יומן דוד. אלון ראכלין ואלון עמית.

יומן דוד

ימני היקר, בעקבות התקרית שהייתה לי עם אבשלום, נאלצתי לברוח למדבר יחד עם אנשי הנאמנים. אני מרגיש שאבשלום שכנע אותם ללכת נגדי ולא יחדי. אני חושב שאני צריך להוכיח להם שאפשר לסמוך עלי מפני שהם לא סומכים עלי, הם סומכים על אבשלום. אני חושב שחינכתי את אבשלום לא טוב אם הוא בוגד במלך שלו, באבא שלו. אני חייב להיות חזק בגלל שזה הבן שלי ואין דבר יותר קשה מלהלחם בבן שלך. מבחוץ רואים שאני לא נרתא מהקרב אבל מבפנים אני מפוחד עד מוות. אני לא יודע למי לפנות אז אני כותב לך. הבן אדם היחידי שאני  יכול לשמוח עליו הוא חושי, אבל גם לגביו יש לי חששות.

-דוד- 

שמואל ב, פרק טז, פסוקים 30-37

מתחת לכתר ולגלימה יש בן אדם. אלון ראכלין ואלון עמית.

יומן אישי

יומני היקר, כבר הרבה זמן אני נושא את המשא הזה עלי ואני ממש חייב לפרוק הכול. אני מניח שהכול התחיל בקרב עם גולית. הייתי ילד צעיר, אהבתי לנגן, לא הייתי לוחם אבל כשניצחתי אותו נהייתי גיבור. נהייתי מלך, הייתה לי עצמה, כוח, מעמד, אחריות, נשים ועוד אלף ואחד דברים שאני יכול להיות מאושר שיש לי אותם. אני באמת מאושר על הכול, חוץ מדבר אחד. אני אשלם כול חיי על הלילה בו זימנתי את בת שבע לחדרי. זה היה מטופש, הרי ידעתי שהיא נשואה. אני מצטער כול כך. היום יש לי שלושה ילדים, תמר אמנון ואבשלום. החיים יפים, טוב, לא ממש. יוחנן הגיע והזהיר אותי על כך שאשלם על חטאי. אני עדיין ג'ינג'י אבל יודע יותר טוב על מה מותר ועל מה אסור.

"לא כול כך יפה" - ריטה